בבוקר עליתי על הרכבת לפיראוס. שבע תחנות ממרכז אתונה (מונסטראקי) 27 דקות נסיעה והגעתי…
מאז ומתמיד רציתי לטייל בפיראוס. המרחק הקצר מאתונה, המיתוס, הסיפורים והשירים על אודות עיר הנמל הגדולה והמרכזית של יוון, היו תמיד רוויים סיפורי מלחים שיכורים, בתי מרזח אפלים וכמובן מועדונים קטנים עם מוזיקה של פליטים.
הטיול שלי בפיראוס היה לאן שנשאוני רגלי וחושי ואין לו דבר וחצי דבר עם כל המיתוסים והאגדות, אבל יש לו הרבה על מה אפשר לראות ולעשות…
אפרוריות התחנה לא הפילה את רוחי. מבנה המתכת והזכוכית המקושת, השעון הישן הקבוע בחזית, וארובתה של אנייה שנראתה מעבר לחלון הגדול קיבלו את פני, בדיוק כפי שקיבלו את פני הנוסעים התשושים עוד בתקופת האימפריה העותמאנית.
יש משהו נוסטלגי בביקור בפיראוס. העיר שהיא חלק מהמטרופולין של אתונה חיה בתנועה מתמדת בין ים ליבשה, בין ספינות נוסעים אדירות מימדים השופכות אל המזח אלפי תיירים וסחורות לבין הנוסטלגיה הסכרינית החובקת את חצי האי הקרוי פיראוס.
יצאתי לחפש את פיראוס הלא מוכרת, לטייל ברחובות בהם לא ייהלכו אותם אלפי נוסעים הנשארים באיזור הנמל על רציפיו האין סופיים וממלאים את בתי הקפה והמסעדות שלאורך המזח הארוך.
שוק הדגים הישן
שעות הבוקר בפיראוס, רחוב Akti Posidonos עמוס בתנועה, בעיקר הולכי רגל נחפזים לדרכם ומכוניות צופרות ללא הרף. שמתי פעמי לשוק הדגים. הסחורה בשעות הבוקר טרייה ונשות פיראוס מקדימות קום כדי לקנות "טרי טרי…" השוק נמצא ברחוב Dimosthenous ממש משמאל לרחוב הראשי. צעקות הרוכלים והדייגים יישמעו למרחוק, את הדגים מוכרים בקונוס נייר גדול, המזכיר קצת את הימים בהם עטפו גם אצלנו דגים בנייר עיתון…
עוד נשוב בסוף הטיול אל שוק הדגים הישן, לשתי טברנות עם מורשת הסטורית רבת שנים…
המשכתי בדרכי אל כנסית השילוש הקדוש הממוקמת במרכז פיראוס (פעם השקיפה על הים) מאז ומתמיד היתה הכנסייה המקום הראשון אליו הלכו יורדי ים עם נחיתתם על החוף לאחר חודשי שייט בים סוער, להתפלל לאלוהינו שבשמים, שישמור עבורם את הים שקט בבוא מועד.
הכנסייה נבנתה במאה ה 19 ונהרסה כמעט לחלוטין בהפצצת בעלות הברית בשלהי מלחמת העולם השניה. היא מרשימה במסת האיקונות המקיפה את המתפללים לאורך קירותיה בסגנון מיוחד.
שיטוט נעים ברחובות קטנים ומשופצים
פניתי לרחוב Leof. Vasileos Georgiou שכמה חנויות מותג התמקמו בו וממנו יוצאים לכל כוון רחובות קטנים ומטופחים, חלקם מדרחובים, עם בתי קפה וגינות רחוב שעברו מתיחת פנים אסתטית ומזמינים לשוטט בהם.. כמו למשל רחוב Kolokotroni מאחרי בניין התיאטרון העירוני ועוד רבים אחרים. נחזור לרחוב הראשי ונסתכל על חזיתו הנאה של התיאטרון העירוני, הפונה אל רחוב Leof. Politechniou . רחוב פוליטכניו הוא הרחוב הראשי החוצה את חצי האי פיראוס על קוו פרשת המים כשמפרץ Pasalimani מצידו האחד ומפרץ הנמל הישן מצידו האחר.
אל המרינה דרך רחוב . Politechnio עם כמה הפתעות בדרך
רחוב פוליטכניו לוקח אל מחוץ למסלול הטיול הקלאסי בפיראוס. לאורכו מספר גינות נוי יפות והמון בתי מאפה וקפיטריות, ואפילו בית אחוזה רומי שחפירתו הארכיאולוגית נראית מימין. בסוף הרחוב נגיע למזלג דרכים ונפנה שמאלה לרחוב Leof. Afentouli (עם השלט המפנה לכוון אתונה).
בפינת הרחוב הראשון מימין (Afentouli 12) נמצאת אחת המאפיות הוותיקות ביותר בפיראוס (TRiantapilloy). על הקיר כתוב – נוסד ב 1910. ארבע דורות של אפיה וטעמים של פעם יחד עם החיוך של הבעלים לא יותירו אתכם אדישים, כל מאפה שתקנו – מנצח!
המשיכו עד סוף הרחוב. ובצומת תגיעו לבית החולים של פיראוס פנו שמאלה על רחוב Zanni עד שתגיעו לטיילת על מפרץ קטן הנקרא ""Marina Zea המשמש כמעגן ליאכטות ומוקף בטיילת נוחה המושכת אליה מטיילים ואנשי ג'וגינג מקומיים.
אם תפנו ימינה תגיעו לכיכר שהיא המוזיאון הימי של פיראוס, ואם תפנו שמאלה לאורך הטיילת שלא על קוו המים תמצאו מספר טברנות מקומיות ואותנטיות שטרם נגעה בהם יד תייר.
האנדרטה לזכר רצח היוונים הטורקים בפונטוס
בקצה הטיילת והמרינה על כיכר אלכסנדרה נמצאת אנדרטה מיוחדת המספרת את הרצח שביצעו העותמאנים באוכלוסיה היוונית לצד רצח הארמנים, שחיו בהרי הפונטוס ולחופי הים השחור. זוהי אנדרטה חדשה שהונחה בשנת 2017 .
גבעה לבעלי כושר עם נוף מטורף בקצה
אם חשקה נפשכם לזכות ולראות את נופי המפרץ הסארוני את כל העיר אתונה וכמובן גליפדה, אתם מוזמנים לעלות בשבילים והרחובות הצרים המובילים אל מה שקרוי Waterfall Fountain שהוא מאגר המים החפור הגדול של פיראוס ולידו נמצאת אחת המסעדות המוזרות שראיתי בחיי הקרויה "מרכז הבאולינג" Bauling Center שאין בה שום באולינג, אבל יש בה מעבר לנוף המטורף ועוצר הנשימה, אוסף אקלקטי של כל מה שאסף בעל הבית במהלך חלומותיו ומסעותיו בעולם…. לא אכלתי, אבל גיליתי שזהו מקום נפלא לקפה טוב וקר עם נוף נדיר אל הים התיכון…
שוק של יום חמישי
מהמסעדה בראש ההר התחלתי לרדת בשביל מדרגות שהזכיר לי קצת את חיפה ונכנסתי לרחוב Karaoli ke Dimitriou שיוריד אתכם בקצהו עד לנקודת ההתחלה של הטיול. כשבדרך תחלפו על פני בנייני הקמפוס של אוניברסיטת פיראוס ועוד חנות קטנה ועתיקה של ייננים שמומלץ לשתות כוס אחת מיין הבית Spitia.
ועכשיו אל השוק ברחוב Voulgari…
אחד השווקים הכי צבעוניים ועממיים שהכרתי באיזור אתונה, תופס את מקומו לאורך רחוב שלם ומתקיים כל יום חמישי בשבוע. לא תראו בו קצה קצהו של תייר. רק נשים מבוגרות ואי אלו קשישים הבאים ליום שוק עם סלים ועגלות יד ובני משפחה שיעזרו לסחוב. בשוק תמצאו בעיקר פירות וירקות עונתיים וטריים ובקצהו התחתון מעט דברי סדקית ובגדים.
בדרך חזרה לרכבת – קצת נקניקים, תבלינים ושתי טברנות לסיום
מכיוון שניסיתי את מזלי באחת מהמסעדות ליד הנמל והסעודה היתה כישלון קולינארי מוחלט, אמליץ לכם כתחליף שלא נוסה, על שתי טברנות בעלות מוניטין עוד מימי פיראוס העליזים:
To Steki Tou Artemis – נוסדה ב 1926 – פתוחה כל יום מהצהרים ובימי שישי, שבת וראשון אחר הצהרים – הרכב מוזיקלי קטן Dimosthenous 6 –
To Palio roloi (השעון הישן) זוהי טברנה מהסוג הישן והכבד המוכר בערי נמל ים תיכוניים – פתוחה בין 12:00 – 21:00 – Dimosthenous 5
Miran – את חנות הנקניקים של Miran אסור לפספס. היא דומה שתי טיפות מים לאחותה שבשוק באתונה. משפחה ארמנית שהיגרה ליוון בחילופי האוכלוסיות מתמחה בנקניק ה'סוג'וק' – למעשה זו מעדניה, אבל הנקניקים הם העניין.
Mandragoras – ממלכת התבלינים של פיראוס – מתבלינים לארוחה, עבור למיני צמחים לרפואה, משחות, ריבות ושאר מיני מרקחת. Dim. Gounari 16
לקבלת ייעוץ מקצועי, תכנון ובניית מסלול אישי באתונה – כנסו כאן
טיולי טברנות יוצאים כל שנה בין אוקטובר לאפריל – לפרטים – כנסו כאן