יש מקומות, שהמפגש הראשון שלי אתם מותיר בי את רישומו עד כדי כך שאני נמשך אל תוכם כפרפר אל האור…
אבל יש מקומות, שברגע שנחה בהם עיני, כאילו נעצר לרגע הזמן, חושי מתחדדים והגנים המשפחתיים או היהודים שלי, נותנים בי אותות אזהרה חדים כאילו אומרים לי – אל תתקרב!!!
כזה היה המפגש שהיה לי עם אחוזת ביתו של היינריך שליימן, או יותר נכון – המפגש עם שער האחוזה. זה היה במהלך הטיול המודרך בעברית לפינות הנסתרות מהעין באתונה.
שני אריות מכונפים, עם ראשי אלות וצלבי קרס מקיפים את מסגרתם… כל אלה יחד עם השם על השלט – היינריך שליימן, היכו בי כברק… האם הוא יהודי? (שליימן) האם הוא גרמני נאצי? (צלבי קרס) ועוד…
התבליט על השער – מזל ובשורות טובותאבל, לפני שנתחיל בבעל הבית, בואו נתחיל בצלבי הקרס…
המשמעות של צלב הקרס (סווסטיקה) היה מאז ומעולם סמל למזל, והשתמשו בו בעבר כ"מבשר טובות" עד הרגע שקיבל את משמעותו המפלצתית בגרמניה הנאצית. מכיוון שהנריך שליימן חי ומת לפני עליית המפלגה הנאצית (1822 – 1890), ברור לחלוטין שתפקיד צלב הקרס על שער הבית וחלונותיו הוא – מזל! בשורות טובות!
שער האחוזה
עכשיו… בואו נכנס לחצר…
מרגע שתכנסו לחצר, אתם באווירה אירופאית, אך באוויר ובגינה מורגשת השפעת המיתולוגיה היוונית על בעליו. היינריך שליימן היה הסטוריון, ארכיאולוג, ואיש עסקים שהלך שבי אחרי תרבות יוון הקלאסית, בזכות אביו שנתן לו בילדותו את ספר יצירותיו של הומרוס – האיליאדה והאודיסאה והחצר מעוצבת בהתאם – פסלי דמויות מיתולוגיות מוצבים בגינה מוקפות בגן עצי פרי ונוי.
לביתו הוא קרא "ארמון טרויה" (נשוא מחקריו) ולתכנונו ובנייתו בשנת 1829 הוא שכר את שירותיו של האדריכל המחונן ארנסט זילר שתכנן תחת השגחתו של תיאופיל הנסן את בניית האקדמיה למדעים הסמוכה, התיאטרון הלאומי, האחוזה הנשיאותית ועוד… זילר שילב יסודות יווניים ורומיים במבנה ואת המרפסות תכנן בסגנון רנסאנסי. הבית נחשב לאחד מבתי האחוזה המרשימים באתונה.
לבניין שתי קומות והוא מקושט בתמשיחי קיר ותקרה מרשימים עבודתו של הצייר הסלבי יורי וסוביק שקיבל השראה מציורים שנמצאו בפומפיי ומיצירותיו של הומרוס. בשנת 1926 רכשה המדינה את הבניין והיום הוא משמש כמוזיאון המטבעות הלאומי של יוון.
מחפשים מדריך מוסמך ומקצועי בעברית באתונה? לחצו כאן