רבטיקו – המוזיקה שנולדה עם מזוודה | מסמירנה לפיראוס

לא ידעתי איך לקרוא לכתבה: פליטות, געגוע ולידת הרבטיקו הסמירנאי (1900–1930)
או – מוזיקה שנולדה עם מזוודה…

חלק ראשון – שירת הגעגועים

ראשית המאה העשרים הייתה עבור העם היווני תקופה של טלטלה עמוקה. חורבן סמירנה בשנת 1922 וחילופי האוכלוסין עם טורקיה הביאו ליוון למעלה ממיליון פליטים חסרי רכוש, חסרי יציבות, אך עם תרבות עשירה ובמרכזה המוזיקה. מוזיקה שנולדה עם מזוודה…

שורשיה נטועים בערי הנמל הרב־תרבותיות של האימפריה העות'מאנית, ובעיקר בסמירנה ובקונסטנטינופול. אחרי אסון אסיה הקטנה וחילופי האוכלוסין הגיעו המוזיקאים והצלילים הללו עם הפליטים לפיראוס, אתונה וסלוניקי.

כך בא לעולם הרבטיקו המוקדם – הסגנון הסמירנאי, אמאנה (Αμανές) מסורת של שירה חופשית ומאולתרת, שבה הזמר מותח הברות, מקשט את המנגינה ומביע געגוע, כאב ואהבה.
זו הייתה מוזיקה של אנשים שנותרו ללא כלום, לא ידעו היכן יגורו ולאן יתגלגלו חייהם, אך ידעו היטב מה הותירו מאחור.
הקשיבו לשירתה המיסטית של סבינה יאנאטו, יחד עם הרכב המשלב כלים מסורתיים ומעניק מקום רב לקול שלה הנשמע כמעט כמו תפילה או קינה – לחצו כאן להאזנה
השיר "סמירנייקו מינורה" נחשב בעיני רבים לתמצית של מוזיקת סמירנה, שילוב של מסורות יווניות, טורקיות, ארמניות ויהודיות ושימוש במקאמים מזרחיים – במילה אחת – מהפנט…
מאורות החשיש של פיראוס ולידת הרבטיקו

חלק שני – פיראוס כור ההיתוך

ישבתי בטברנה של מנוליס בשכונת 'דרפטסונה', מול כוס ציפורו וצלחת מזטים פשוטה, וחשבתי על הדרך הארוכה שעשו הצלילים הללו עד שהגיעו לכאן.
לפני יותר ממאה שנים ירדו בנמל פיראוס אלפי פליטים מפונטוס, מטרבזון ומחופי הים השחור, משאירים מאחור בתים, כנסיות, כרמים ובתי קברות של אבותיהם. אבל הם הביאו איתם דבר אחד שאיש לא יכול היה לקחת מהם – את המוזיקה.
בין שכונות הפליטים של דרפטסונה וטזיפייס, ליד כנסיית אגיוס דיוניסיוס, הלך ונרקם סיפור חדש. בבוקר עבדו האנשים בנמל, במספנות ובמפעלים, בערב התמלאו בתי הקפה, הטברנות והטֶקֶדֶס בצלילים…
הפליטים הביאו איתם כינור, עוד, סנטורי ומסורות מוזיקליות של אסיה הקטנה; בפיראוס הם פגשו עולם מחוספס יותר של בוזוקי ובגלמה והמפגש בין שני העולמות האלה הוא שעיצב את הרבטיקו כפי שאנחנו מכירים היום, וכך בין העשן, היין, השיחות והגעגועים נולד הצליל שהפך לפסקול של יוון המודרנית.
ליד גשר הרבטים, באזור וורלה הישן, הפך הכאב לשיר… כאן נפגשו זיכרונות טרבזון עם מציאות החיים הקשה של הנמל, כאן למדו אנשים שהמוזיקה אינה רק בידור – היא דרך לשרוד, לזכור ולהמשיך הלאה.
גם היום, כשדרפטסונה משנה את פניה, אפשר עדיין למצוא את הסיפור הזה. הוא נמצא בטברנה קטנה מול הים, בצליל של בוזוקי שעולה מאחד השולחנות, ובמבט של זקן מקומי שעדיין זוכר את הסיפורים ששמע מהוריו.

רוצים ללכת איתי בעקבות הרבטיקו?

בקרוב נצא בעקבות הסיפור המופלא הזה, נהלך בין שארית שכונות הפליטים, נעצור לתמונה על גשר הרבטים, נשמע על הטֶקֶדֶס והמוזיקה שנולדה בהם ונטעם ממטבחי פונטוס ואסיה הקטנה בטברנה שכאילו קפאה בזמן…

הטיול הזה יגלה לכם כיצד הפכו הגעגוע, הנמל והרחוב למוזיקה שכבשה את יוון כולה, זה לא רק טיול בעקבות הרבטיקו. זו דרך להכיר את יוון דרך המוזיקה, האוכל והאנשים.לפרטים ומועדי טיול הטברנות עם אמנון גופר

לכתבות שלי על אתונה – כנסו לאתר

נעים להכיר

היי!

שמי אמנון ואני טייל, מורה דרך ומחבר ספרי טיולים.
מעל חמש עשרה שנים אני חי בין ישראל ליוון ומתמחה בסצנה התרבותית, המוזיקלית והקולינרית באתונה, העיר שהפכה להיות ביתי השני.
מלבד ההתמחות שלי באתונה ובתרבות היוונית, אני מדריך טיולי נושא ייחודיים בארץ, מגיש פינות רדיו בגלי צה"ל ורדיו צפון וכותב טורים וכתבות במיטב המגזינים בנושא מסעות וטיולים.
אני מזמין אתכם לגלות את הקסם של אתונה דרך העיניים שלי…
כתבות שלי ניתן למצוא בעיתון הארץ, אתר וואלה, ynet ומסע אחר.

"ללכת איתו באש ובמים, אבל עדיף בבשר וביין…"
רפי אהרונוביץ 'גלובס'

אולי יעניין אותך גם

כניסה חינם לאתרים באתונה ויוון – מי זכאי ומתי

כניסה חינם לאתרים בכל העולם תלויה בהסכמים אוניברסליים של מדינות, חברות, קבוצות כלכליות, החלטות של משרדי ממשלה ועוד פרמטרים רבים, […]

יוון ואתונה – קורונה ותוכנית היציאה מהמשבר…

אם הייתי צריך לנבא מי המדינה הבאה בתור ליפול תחת משבר הקורונה הייתי אומר ללא היסוס – יוון. אבל המציאות […]

המקומות המוזרים והנסתרים של אתונה – חלק ראשון

אזהרה: הכתבה הזו עלולה לשנות את הדרך בה אתם רואים את אתונה, אבל, אם אתם סקרנים מטבעכם, אוהבים לגלות את […]