לא ידעתי איך לקרוא לכתבה: פליטות, געגוע ולידת הרבטיקו הסמירנאי (1900–1930)
או – מוזיקה שנולדה עם מזוודה…
חלק ראשון – שירת הגעגועים
ראשית המאה העשרים הייתה עבור העם היווני תקופה של טלטלה עמוקה. חורבן סמירנה בשנת 1922 וחילופי האוכלוסין עם טורקיה הביאו ליוון למעלה ממיליון פליטים חסרי רכוש, חסרי יציבות, אך עם תרבות עשירה ובמרכזה המוזיקה. מוזיקה שנולדה עם מזוודה…
לידתה בערי אסיה הקטנה, בבתי הקפה של איזמיר, קונסטנטינופול ומחנות הפליטים של סלוניקי, היא שילבה מקאמים מזרחיים, פיוטיות עות’מאנית, ורגש ים־תיכוני עמוק.
כך בא לעולם הרבטיקו המוקדם – הסגנון הסמירנאי, אמאנה (Αμανές) מסורת של שירה חופשית ומאולתרת, שבה הזמר מותח הברות, מקשט את המנגינה ומביע געגוע, כאב ואהבה.
זו הייתה מוזיקה של אנשים שנותרו ללא כלום, לא ידעו היכן יגורו ולאן יתגלגלו חייהם, אך ידעו היטב מה הותירו מאחור.
הקשיבו לשירתה המיסטית של סבינה יאנאטו, יחד עם הרכב המשלב כלים מסורתיים ומעניק מקום רב לקול שלה הנשמע כמעט כמו תפילה או קינה – לחצו כאן להאזנה
השיר "סמירנייקו מינורה" נחשב בעיני רבים לתמצית של מוזיקת סמירנה, שילוב של מסורות יווניות, טורקיות, ארמניות ויהודיות ושימוש במקאמים מזרחיים – במילה אחת – מהפנט…
חלק שני – פיראוס כור ההיתוך
ישבתי בטברנה של מנוליס בשכונת 'דרפטסונה', מול כוס ציפורו וצלחת מזטים פשוטה, וחשבתי על הדרך הארוכה שעשו הצלילים הללו עד שהגיעו לכאן.
לפני יותר ממאה שנים ירדו בנמל פיראוס אלפי פליטים מפונטוס, מטרבזון ומחופי הים השחור, משאירים מאחור בתים, כנסיות, כרמים ובתי קברות של אבותיהם. אבל הם הביאו איתם דבר אחד שאיש לא יכול היה לקחת מהם – את המוזיקה.
בין שכונות הפליטים של דרפטסונה, ליד כנסיית אגיוס דיוניסיוס, הלך ונרקם סיפור חדש. בבוקר עבדו האנשים בנמל, במספנות ובמפעלים, בערב התמלאו בתי הקפה, הטברנות והטֶקֶדֶס בצלילי בוזוקי, בגלמה ולירה פונטית.
הפליטים הביאו את מנגינות הים השחור ופועלי הנמל הביאו את קצב החיים המחוספס של פיראוס… וכך בין העשן, היין, השיחות והגעגועים נולד הצליל שהפך לפסקול של יוון המודרנית.
ליד גשר הרבטים, באזור וורלה הישן, הפך הכאב לשיר… כאן נפגשו זיכרונות טרבזון עם מציאות החיים הקשה של הנמל, כאן למדו אנשים שהמוזיקה אינה רק בידור – היא דרך לשרוד, לזכור ולהמשיך הלאה.
גם היום, כשדרפטסונה משנה את פניה, אפשר עדיין למצוא את הסיפור הזה. הוא נמצא בטברנה קטנה מול הים, בצליל של בוזוקי שעולה מאחד השולחנות, ובמבט של זקן מקומי שעדיין זוכר את הסיפורים ששמע מהוריו.
בטיול הטברנות הקרוב נצא בעקבות הסיפור המופלא הזה, נהלך בין שארית שכונות הפליטים, נעצור לתמונה על גשר הרבטים, נשמע על הטֶקֶדֶס והמוזיקה שנולדה בהם ונטעם ממטבחי פונטוס ואסיה הקטנה בטברנה שכאילו קפאה בזמן…
הטיול הזה יגלה לכם כיצד הפכו הגעגוע, הנמל והרחוב למוזיקה שכבשה את יוון כולה.
לפרטים ומועדי טיול הטברנות הקרוב – לחץ כאן
לכתבות שלי על אתונה – כנסו לאתר