יש הרבה דרכים לבלות ערב קיץ באתונה. אפשר לשבת בטברנה, לשתות אוזו בפלאקה, לטפס לגג מול האקרופוליס או להיעלם בתוך אחד הברים של פסירי.
אבל יש עוד דרך, יוונית מאוד, אתונאית מאוד, פשוט לקנות כרטיס לסרט, להיכנס לחצר קטנה שמסתתרת בין בנייני העיר, להתיישב על כיסא מתחת לכיפת השמים ולחכות שהאורות יכבו.
החושך כאן אף פעם אינו מוחלט, מעל המסך נשארים השמים של אתונה, מהמרפסות שמסביב מגיעים קולות של שכנים. לפעמים עובר אופנוע ברחוב, ריח של יסמין ובוגנוויליה מתערבב בריח הפופקורן ומישהו בשורה מאחור פותח בקבוק בירה.
ברוכים הבאים ל־ θερινό σινεμά תֶרִינוֹ סינמה, קולנוע הקיץ היווני.
הכל התחיל מסדין לבן
הקולנוע הגיע ליוון כבר ב־1896, כעבור שנים ספורות, בקיץ 1900, החלו להקרין סרטים בחוץ, בבתי קפה באזור כיכר סינטגמה כשהמקרינים מתחו בד לבן והפכו אותו למסך מאולתר.
הקהל התאהב ברעיון וזה לא מפתיע, באתונה שלפני עידן המזגנים, מי רצה להסתגר באולם חשוך בליל קיץ חם?
בהדרגה החלו להופיע בתי קולנוע פתוחים בחצרות, בגינות, על גגות ובמגרשים ריקים בין הבתים.
ואז הגיעה תקופת הזהב.
בשנות ה־60 פעלו באטיקה יותר מ 400 בתי קולנוע פתוחים. הקולנוע השכונתי היה לא רק מקום לראות בו סרט, הוא היה מקום מפגש, משפחות הגיעו, צעירים קבעו בו דייט, שכנים נפגשו, שתו משהו ודיברו לפני שהמסך נדלק.
במובן מסוים זה היה ה'קפניאו' של הלילה.
ואז הגיע הבטון
אתונה גדלה במהירות, המגרשים הריקים התמלאו בבנייני מגורים, הקרקע נעשתה יקרה, הטלוויזיה נכנסה לבתים ובהמשך הגיעו בתי הקולנוע המודרניים הממוזגים.
מאות בתי קולנוע פתוחים נעלמו – אבל המסורת לא מתה.
היום פועלים באתונה רבתי עשרות בתי קולנוע קיציים, חלקם מסתתרים בין בניינים, אחרים נמצאים בתוך גנים, על גגות ואפילו ליד הים.
וזה אולי הסוד שלהם – אתה בא לראות סרט אבל בעצם בא לפגוש את אתונה.
הסרט הוא רק חלק מהעניין, בקולנוע קיץ אתונאי טוב יש כמה מרכיבים כמעט הכרחיים – מסך לבן, כיסאות פשוטים, שולחנות קטנים, צמחייה, מזנון קטן, שמיים פתוחים – ולפעמים האקרופוליס.
בסרט זר בדרך כלל תשמעו את השפה המקורית ותקבלו כתוביות ביוונית. עבור תייר ישראלי זה יתרון גדול: סרט באנגלית נשאר באנגלית.
אבל אני מציע לא לבחור את הסרט בקפדנות רבה מאד, כי לפעמים, באמצע סצנה דרמטית, תמצאו את עצמכם מסתכלים דווקא מעל המסך, על הירח, על מרפסת סמוכה או על הפרתנון המואר.
למה זה כל כך יווני?
אולי משום שהיוונים אוהבים לעשות בחוץ את מה שאחרים עושים בפנים, שותים קפה בחוץ, אוכלים בחוץ, מדברים בחוץ, יושבים בכיכר עד שעה מאוחרת.
בית הקולנוע הפתוח הוא כמעט תמצית של אורח החיים היווני: לא למהר, לא להפריד לגמרי בין הרחוב לבין הבילוי ולאפשר לחיים עצמם להיכנס מדי פעם לתוך הסרט.
זו חוויה מוזרה אבל מרתקת – צופר מהרחוב, ריח של יסמין, חתול שחוצה את החצר, רוח קלה ובבתי קולנוע מסויימים – האקרופוליס מבצבץ מאחורי המסך.
בפעם הבאה שאתם מגיעים לאתונה בקיץ, הקדישו ערב אחד לטברנות, חפשו את המילה Θερινός. – קנו כרטיס – שבו מתחת לשמים ואל תתפלאו אם למחרת תתקשו לזכור על מה היה הסרט – את הערב עצמו – כנראה שלא תשכחו.
ואלה בתי הקולנוע שכדאי להכיר:
בשכונת טיסיו – Thision Open Air Cinema,
10 דקות הליכה מכיכר מונסטראקי – חוויה שקשה לשכוח כי מעל המסך רואים את האקרופוליס המואר
- אחרי הסרט לכו לאחד הברים או לארוחה טובה במדרחוב של 'טיסיו'
זפירוס Zefyros הקולנוע של פטרלונה – ברחוב Troon 36
זה אחד מבתי הקולנוע האהובים עלי, הוא נוסד ב 1932 והיום הוא מזוהה עם פטרלונה הבוהמיינית גם באופי סרטיו.
- אחרי שתסיימו את הסרט לכו לבחור אחת מכל אוסף הטברנות של רחוב TROON – אני מבטיח עונג צרוף.
- לזפירוס אני שולח את מי שרוצה להרגיש קצת אתונאי.
סינמה פריז – בשכונת פלאקה
אחד המקומות היפים ביותר לחוות בהם את המסורת. בית הקולנוע נוסד ב־1920 בידי יווני שעבד במשך שנים בפריז. כיום הוא נמצא על גג ברחוב קידאתינאון 22, בלב פלאקה.
- יושבים בסרט ומקבלים ממש ממול את האקרופוליס.
אקסרכיה –Vox וגם Rriviera
למי שרוצה לראות צד אחר של אתונה, אני ממליץ להגיע לשכונת אקסרכיה.
כאן בתי הקולנוע הפתוחים משתלבים באופייה האלטרנטיבי והפוליטי של השכונה. קולנוע Vox פועל מול כיכר אקסרכיה מאז שנות השלושים־ ו־Riviera הוא עוד מוסד קיצי אהוב של השכונה.
אפשר להתחיל את הערב בשיטוט ברחובות, לראות את הגרפיטי והכרזות הפוליטיות, לשבת לאכול – ואז להיכנס לסרט.
רק שימו לב – זה כבר לא ערב קולנוע. זה מסע קטן בתוך אקסרכיה והאנרכיזם היווני.
אריסטוקרטיה בקולונאקי Dexameni
מסתבר שלמרות חפירת תחנת המטרו בכיכר קולונאקי, סינמה 'דקסמני' פותח שעריו – לכו על זה…
לסיום – בטיול הטברנות בהדרכתי, ניכנס לראות ולהכיר את הקולנוע הפתוח בשכונת טיסיו… לפרטים – לחצו כאן.