כשמטיילים באתונה אנחנו רגילים להסתכל למטה – על המדרכות השבורות, בתי הקפה, החנויות והאנשים. אבל לפעמים כדאי פשוט להרים את הראש, כי חלק גדול מהחיים של אתונה מתרחש דווקא במרפסות.
כמעט לכל דירה אתונאית יש מרפסת אחת. לפעמים צרה כל כך שבקושי נכנס בה כיסא, לפעמים היא מקיפה את הבניין כולו. ועליה עמוסים לעייפה עציצי בזיליקום וגרניום, כביסה שמתייבשת בשמש, כיסאות פלסטיק, שולחן קטן, סוכך מפוספס, אופניים ישנים ולעיתים גם חתול שמביט מלמעלה על הרחוב.
המרפסת באתונה היא לא קישוט אדריכלי – היא עוד חדר בבית.
בקיץ, כשהדירה מתחממת, יוצאים אליה בערב, שותים קפה, מעשנים סיגריה, מדברים בטלפון, משקים את העציצים או פשוט יושבים ומסתכלים על העוברים והשבים.
יש במרפסת משהו יווני מאוד.
הבית הוא המקום הפרטי, הרחוב הוא המקום הציבורי והמרפסת נמצאת בדיוק באמצע. אתה בבית, אבל עדיין חלק מהשכונה, אתה יכול לשמוע את השכן, להריח מה מבשלים בדירה ממול ולקרוא משהו למכר שעובר למטה.
המרפסות מספרות גם את סיפורה של אתונה המודרנית.
אחרי מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים גדלה העיר במהירות עצומה. בתים נמוכים נהרסו ובמקומם צמחו בנייני ה־פוליקטיקיה – πολυκατοικία, בתי הדירות שהפכו לסימן ההיכר של אתונה… הם אולי לא תמיד יפים – בטון, תריסים, מזגנים, אנטנות, סוככים, אבל אז הגיעו האתונאים והפכו את המרפסות שלהם לגינות קטנות התלויות מעל העיר.
זה אולי אחד הדברים שאני אוהב באתונה – היא אינה עיר שמנסה להיות מושלמת. לצד עמוד שיש בן 2,500 שנה עומד בניין בטון משנות השישים, מעל חנות קטנה מתנפנפת כביסה, ליד מלון יוקרתי סבתא משקה גרניום בעציץ שכבר ראה ימים טובים יותר ובתוך כל הבלגן הזה – יש חיים. (בקרוב כתבה על הסבתות היווניות)
בפעם הבאה שאתם הולכים בשכונות קולונאקי, קוקאקי, פגרטי, קיפסלי או אפילו ברחובות הפחות מצוחצחים של מרכז העיר – הרימו לרגע את הראש, חפשו את המרפסות, כי האקרופוליס מספר לנו על אתונה של פעם והמרפסות מספרות לנו על האתונאים של היום.
בטיול הטברנות נשוטט בשכונות השוליים האתונאיות ונכיר את אורח החיים שלעיתים מעורר קנאה.
לפרטים, מסלול ועלויות לטיול הטברנות – לחצו כאן